Vayedaber

Peah

Daf 15a

משנה: הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִין לְשׁוּק וּמְקַייֵם יְבֵשִׁין לְגוֹרֶן נוֹתֵן פֵּיאָה לְאֵלּוּ לְעַצְמָן וּלְאֵלּוּ לְעַצְמָן וְכֵן בַּאֲפוּנִים וְכֵן בְּכֶרֶם. הַמֵּידָל נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל מַה שֶׁשִּׁייֵר. וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יָד נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל הַכֹּל.

Traduction

Celui qui trie les oignons (173)Littéralement: qui rase la place., dispose ceux qui sont frais pour les vendre au marché et conserve les secs pour les mettre au grenier, doit donner une pea spéciale pour chaque catégorie (parce qu’elles forment pour ainsi dire 2 espèces). Cette distinction s’applique aussi aux petits pois et à la vigne. Celui qui émonde (174)Cf. ci-après, (Sheviit 4, 4) son champ d’oignons (en enlève les petits pour laisser grandir les autres), ne prélève la pea pour le reste que sur ce qui est enfoui (les oignons arrachés dans un but d’agronomie ne constituent pas une récolte). Si on enlève les produits d’une seule catégorie (dans un but uniforme), il faut prélever la pea sur ce qui reste pour le tout.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המחליק בצלים. מל' ואנכי איש חלק על שם שכשנתלשו נשאר המקום חלק. א''נ המחליק כמו המחלק שנוטל חלק מן הבצלים לחים למכרם בשוק וחלק א' מניח יבשים לגורן לקיום:

וכן באפונים. אפונים השופין והן הקטנים החלקים שהן מיני זרעים וחייבין בפאה אבל אפונים הגמלונים. והן הגסים מין ירק הן כדתנן בפ''ג דכלאים:

וכן בכרם. דינן כמו המחליק בבצלים:

המדל. מל' דלדול כשהבצלים זרועין רצופין הרבה נוטל אחד או שנים מהן כדי שהנשארים יתגדלו בריוח ויעשו גסים וזהו נקרא מדל וכדתנן פ''ד דשביעית איזהו מדל א' או שנים:

נותן מן המשואר על מה ששייר. מן הנשאר לבד הוא שנותן פאה אבל אותן שעקר ליתן ריוח להנשארים אינן חייבין בפאה לפי שתקנת הנשארים היא ולא חשיבא קצירה:

והמחליק מאחת יד. כלומר כולו מענין אחד או כולו לגורן או כולו לשוק. והרמב''ם פירש מאחת יד ממקום אחד שקצר או בצר הכרם מצד אחד ומכר לשוק ולא מעט מעט מכאן ומכאן יתן הפאה מן הנשאר על הכל:

הלכה: תַּנִּי הַמֵּרוֹג חַייָב בִּתְחִילָתוֹ וְחַייָב בְּסוֹפוֹ. וְאֵיי דֵינוֹ מֵירוֹג. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כְּהָדָא דְתַנֵּינָן הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לְשׁוּק וּמְקַייֵם יְבֵשִׁין לְגוֹרֶן. אֲמַר רבִּי יוֹסֵי הַדֵּין קִיצְחָה כַּד אַתְּ זְרַע לֵיהּ עֲבִיד בָּצֶל דַּקִּיק. כַּד אַתְּ שְׁתַל לֵיהּ עֲבִיד בָּצֶל רָב. דִּי לָא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין הוֹאִיל וְהוּא לִזְרִיעָה יְהֵא פָּטוּר מִן הַפֵּיאָה. וְחִיטִּין לֹא לִזְרִיעָה הֵן. חִטִּין רוּבָּן לַאֲכִילָה וְזֶה רוּבּוֹ לִזְרִיעָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה יֶרֶק חַייָב בְּפֵיאָה. מִינוֹ מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. מַה עֲבַד לָהּ רְבִּי יוֹסֵי. גָּמוּר הוּא וְאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא לְיַבֵּשׁ.

Traduction

On a enseigné: en procédant à l’abattage (175)''Ainsi l'a traduit le Dr Lévy dans son Chaldaisches Wörterbuch, et il ne faut pas le confondre avec le terme MRYG, fer à battre le blé, cité en Temoura 18a, Abôda zara 24b; Zebahîm, 116b; Menahot 22d.'' des produits, on est tenu de laisser les parts des pauvres en commençant la récolte, et une autre lorsqu’on la termine plus tard (en raison des intervalles de temps). En quoi consiste cette récolte spéciale (pour qu’il y ait division de la pea)? Elle consiste, dit R. Jérémie, à opérer comme le dit la Mishna: ''Celui qui trie les oignons, dispose les verts pour les vendre au marché et conserve les secs pour les mettre au grenier, doit donner une pea spéciale pour chaque catégorie''. Cette opération, dit au contraire R. Yossé, ne concerne pas l’oignon ordinaire, mais une sorte de cumin noir: lorsqu’on le sème, il produit un petit oignon; lorsqu’on le plante en terre, il en naît un gros oignon (pour ces 2 cas, on doit la pea). Si ce n’était pas ce fruit spécial, la pea ne serait pas due, car en raison de sa destination à servir de semence, l’obligation de la pea s’annule. Mais peut-on objecter que le froment est aussi destiné aux semailles? La différence est que le froment sert en majeure partie de nourriture, tandis que le produit spécial en question sert aux semailles (voilà pourquoi il n’est pas soumis à la pea). Mais selon l’opinion de R. Jérémie, comment de simples oignons, qui sont des légumes verts, sont-ils soumis aux droits de la pea. C’est qu’il s’agit d’une espèce que l’on rentre en bonne partie pour la conserver. Au contraire, selon R. Yossé, le produit est achevé, il ne lui manque que la parfaite maturité (ce produit est donc soumis à la pea, mais non les oignons verts formant un légume).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ק והתם גריס המארג:

המירוג. מלשון הנה שמתיך למורג חרוץ והוא כלי מלא נקבים ודשין בו התבואה ומחתך את הקליפה מן הבר וכאן הוא ג''כ מענין מחתך ומחלק לשני דברים כדמפרש לקמן:

חייב בתחלתו וחייב בסופו. כלומר מכל חלק וחלק שבתחלה ושבסוף חייב ליתן פאה מכל אחד ואחד בפני עצמו:

והאיידינו מירוג. ואיזהו מירוג שאמרו ובאיזה ענין הוא מחלק:

א''ר ירמיה כהדא דתנינן. כלומר זהו הענין בעצמו ששנינו במתני' תני נמי בברייתא המחליק בצלים לחים לשוק וכו' וזהו המירוג דקתני שמחלק הלחים בפ''ע למכרן ומקיים היבישין בפ''ע:

א''ר יוסי הדין קיצחה וכו'. קצח וכמון בפסוק הם מיני זרעים דקים וכאן מכנה הוא לזרע בצל בקצח ור' יוסי פליג על ר' ירמיה בפירושא דהמירוג בברייתא ומפרש לה דכולה מיירי בבצלים לחים והמירוג והוא החילוק בענין אחר מתפרש:

הדין קיצחה. הזרע בצל הזה כשאתה זורעו בתחלה הוא מגדל בצל דק דק וכשאתה שותל ונוטע להבצל הדק נעשה גדול ומתעבה בראשו ובו נעשה הזרע ג''כ והיינו המירוג דברייתא שמחלק הבצלים הדקים מקצתן לאכילה ומקצתן לשתלן ולעשות זרע וקמ''ל דחייב בתחילתו כשעוקרן בפעם ראשון ומתחייב בסופו כששתלן לזרע וצריך ליתן פאה מכאו''א:

די לא כן מה אנן אמרין. כלומר דפריך ומאי קמ''ל בזה פשיטא שחייבין הן בפאה גם כששתלן פעם אחרת וכי אי לא דאשמעינן לזה הו''א הואיל והוא לזריעה יהיה פטור מן הפאה בתמיה וכי חטין לא לזריעה הן והרי ג''כ מחטין שקוצר ומפריש פאה עליהן לוקחין מהן לזריעה ומתחייב בפאה אח''כ. ומשני דלא דמי דחטין רובן לאכילה הן והמועט הוא מה שלוקחין מהן לזריעה אבל זה רובו של מין הבצל שותלין אותי שיתעבה ויעשה זרע וה''א דבפאה אחת שנתן בתחלה פוטר את הכל קמ''ל דמתחייב ג''כ בסופו:

על דעתיה דר' ירמיה. כלומר דודאי לר' ירמיה ניחא דלא תקשי ירק חייב בפאה בתמיה והא הבצלים הלחין כירק הן דאין מכניסן לקיום ופטור מפאה דר' ירמיה אמר לך מינו מכניסו לקיום הואיל וממין זה מקיים יבישין לגורן ומכניסן לקיום מתחייב ג''כ חלק הלחין בפאה דהמין מיהת מכניסו לקיום:

אלא מה עבד לה ר' יוסי. דלדידיה דמפרש הברייתא בענין אחר שלוקח חלק אחד והן הבצלים הדקין ולחים וחלק אחד מהן לשותלן קשיא ואמאי מתחייב כלל בפאה הא אין מכניסו לקיום:

גמור הוא. אמר לך ר' יוסי דאפ''ה מתחייב דהרי גמור הוא חלק הלח ואינו מחוסר אלא ליבש ויכול הוא להכניסו לקיום ואף החלק השני ששיתלו מ''מ הרי מצינו דמין בצל מכניסין אותו לקיום והואיל ובמינו מתקיים הוא מתחייב בפאה:

תַּנִּי לֶקֶט קְצִירְךָ וְלֹא לֶקֶט קִיטוּף. רִבִי זְעִירָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִי יוֹחָנָן הַמְלַקֵּט שִׁבֳּלִין לְעִיסָּתוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֵּיאָה. רִבִי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֲפִילוּ בְמַגָּל. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא שֶׁשִּׁייֵר. וְהָתַנִּי הָיוּ לוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים וְהוּא בּוֹצְרָן וּמַכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט וּמִן הָעָרְלָה וּמִן הָֽרְבָעִי וְחַייָב בְּעוֹלְלוֹת. אָמַר רִבִּי יוּדָן כָּאן בִּגְמוּרוֹת כָּאן בִּשְׁאֵינָן גְּמוּרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ תֵימָא כָאן וְכָאן בִּגְמוּרוֹת. כָּאן וְכָאן בִּשְׁאֵינָן גְּמוּרוֹת. תַּמָּן כְּשֶׁבִּיקֵּשׁ לְאוֹכְלָן עֲנָבִים. בְּרַם הָכָא כְּשֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָן יַיִן עוֹשֶׂה. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְפָה מִן הַהִיא שֶׁאִים בִּיקֵּשׁ לְאוֹכְלָן מְלִילוֹת וַאֲפִילוּ לֹא שִׁייֵר. וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא שֶׁאִים בִּיקֵּשׁ לִשְׁתוֹתָן יַיִן וְהוּא שֶׁשִּׁייֶר.

Traduction

On a enseigné: Comme il est dit (Lv 19, 9): tu abandonneras le glanage de ta moisson, l’obligation n’existe pas pour quelques touffes arrachées à la main. R. Zeira et R. Hiya disent au nom de R. Yohanan: si l’on récolte des épis à la main pour faire seulement une pâte, qu’il y en ait peu ou beaucoup, on est dispensé de la pea; selon R. Eléazar, on en est même dispensé si l’on moissonne cette faible partie à la faux. Toutefois, dit R. Yossé, il importe qu’il reste quelques épis debout (pour donner plus la pea). Mais n’a-t-on pas enseigné: ''Si l’on a cinq ceps de vigne, que l’on vendange tous (sans rien laisser) et qu’on les rentre chez soi (non au pressoir), on est dispensé des droits de grappillage, des 3 premières années et de la 4ème de plantation; mais l’on est tenu de laisser aux pauvres les petites grappes.'' (Pourquoi n’en est-il pas de même ici)? C’est qu’ici, répond R. Judan, il s’agit de fruits mûrs (elle est due); mais ce n’est pas dû, s’il s’agit de fruits non mûrs (p. ex. pour ces raisins). On peut même admettre, dit R. Yossé, qu’il s’agit, dans l’un et l’autre cas, de fruits soit mûrs, soit non mûrs; seulement dans l’enseignement précité, il peut s’agir du cas où l’on mange les raisins tels qu’ils poussent, tandis qu’ici il s’agit du cas où l’on veut en faire du pain; on le peut (à la condition d’en laisser un peu). De ceci on peut tirer deux déductions réciproques: de notre enseignement, on conclut que si l’on veut manger quelques épis grillés, on le peut, même sans rien laisser (pour un prélèvement ultérieur); d’autre part, on apprend que si l’on cueille du raisin pour en faire du vin, il faut laisser des grappes pour prélever plus tard les parts dues en ce cas.

Pnei Moshe non traduit

תני וכו'. ברייתא היא בספרי פ' כי תצא וכן תני לה בתוספתא פ''ק והבאתי לעיל פ''ק בהלכה ד' היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות:

המלקט שבלין לעיסתו. המלקט מעט מעט וזהו דרך קיטוף שקוטף שבלים שבלים לעיסתו וכלומר אפי' לעשות מהן עיסה ולא נאכלן מלילות מלילות:

אפי' כל שהוא. כלומר אפי' מה שהוא מלקט מהן ואף אם הן מצטרפין להרבה אלא שבתחלה היה דרך קיטוף להשבלים מעט מעט פטור מן הפאה דאין דרך קצירה בכך כ''א לקצור הרבה שבלים ביחד ולעשות מהן עמרים:

אפי' במגל. אפי' לא קטפן ביד אלא שקצרן במגל אבל בדרך הקיטוף שהוא שבלים שבלים.

והוא ששייר. בשדהו ולא לקט את כל השדה בדרך הזה כ''א שייר שבלים לקצרן בדרך קצירה ולהפריש מהן פאה לפי השיעור ששייר דאז פטור מן הפאה מאותן שלקטן שבלים שבלים:

והתני. בתוספתא שם לעיל מינה:

היו לו ד' וה' גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו. כלומר מעט מעט ולא כדרך הבוצרים לגת:

פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי. ובתוספתא גריס פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות. אלמא דאפי' בצרן כולם ולא שייר כלום פטור מן הפאה והכי משמע נמי מהסיפא דקתני התם ואם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר וא''כ רישא אפי' בדלא שייר איירי וקשיא לר' יוסי דקאמר והוא ששייר:

כאן בגמורות. הא דאמר ר' יוחנן המלקט שבלים לעיסתו פטור וקאמר עלה ר' יוסי והוא ששייר בגמורות ועומדות לקצור אלא שהוא לקטן דרך קיטוף וברייתא בשאינן גמורות ופטור אפי' קטף את הכל:

א''ר יוסי. דלא היא אלא דאפי' תימא כאן וכאן בגמורות או בשאינן גמורות ולא קשיא:

תמן. בברייתא כשבקש לאוכלן ענבים ולא לעשות מהן יין ואין זה גמר מלאכתן ולפיכך פטור הוא אפי' בצר כך את כולן:

ברם הכא. הא דר' יוחנן כשבקש לעשות יין עושה. כלומר ר' יוחנן קמ''ל דכשביקש לעשות יין מהן עושה דקאמר בשבלים לעיסתו וה''ה בגפנים ליין דחד דינא אית להו וכדמסיים לקמיה ובהא קאמרי והוא ששייר:

הדא ילפא מן ההוא וכו'. כלומר וחד דינא אית להו וכל א' נלמד מחבירו דהדא דר' יוחנן ילפא מן ההיא דברייתא דכמו דהתם דמיירי בשאוכלן ענבים והלכך פטור הוא ואפי' לא שייר וה''ה הכא שאם בקש לאוכלן מלילות ולא לעשות מהן עיסה פטור הוא ואפי' לא שייר והואיל דר' יוחנן לעיסתו קאמר ולפיכך אמרינן בה והוא ששייר:

וההיא ברייתא דגפנים ילפא נמי מן הדא שאם בקש לעשות מהן יין לשתות בעינן ג''כ והוא ששייר כמו בשבלים לעיסתו.

שְׁנֵי מִינִין חֶצְיוֹ לַח וְחֶצְיוֹ יָבֵשׁ אוּף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה. וְהָתַנֵּינָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ 15a חַרְדָּל בִּשְׁלֹשֶׁת מְקוֹמוֹת. כֵּינִי שֶׁבֶת בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת חַרְדָּל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן מַמְתִּין לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן. רִבִי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לִיזָרַע עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאָל מַפְרִישׁ מִכָּל קֶלַח וְקֶלַח. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מַפְרִישׁ מִכָּל עֲרוּגָה וַעֲרוּגָה.

Traduction

Si l’on moissonne un champ à moitié vert et à moitié sec, R. aqiba aussi reconnaît qu’on peut prélever d’une part pour le reste. Pourquoi a-t-on enseigné: ''les sages reconnaissent, à l’instar de R. aqiba, que si l’on sème de l’anet et de la moutarde en trois endroits différents, l’on devra donner pour chacun d’eux la pea''? (Puisque, selon lui, il n’est dû qu’une pea, où est l’accord? ) Non, voici ce que l’on a voulu dire (172)''Voir ci-dessus, commencement du chap. 2, ( 16d). Comp. Babli, (Nida 51a); (Nazir 56b).'': pour l’anet qui a été semé en trois endroits différents, ainsi que pour la moutarde en trois fois, il faut autant de pea. Il faut agir ainsi, selon Samuel, parce que les premiers de ces produits mûrissent bien avant les derniers (à intervalles inégaux); le motif en est, selon R. Yassa, au nom de R. Yohanan, que l’on a l’habitude de semer ces 2 produits par carrés distincts à cause de leur valeur (chaque carré est donc un champ spécial, soumis séparément à la pea). Or, selon l’opinion de Samuel, il faut prélever séparément la pea sur chaque touffe (au fur et à mesure qu’elle mûrit); selon R. Yohanan, on la prélève sur chaque carré (en raison de sa valeur distincte).

Pnei Moshe non traduit

על דעתיה דשמואל. ומפרש דאיכא בינייהו בהני טעמי דלשמואל מפריש מכל קלח וקלח כלומר מכל מה שמתבשל בתחלה ואפי' באותה ערוגה הבשל בשל קודם וקוצרו מפריש ממנו פאה ולר' יוחנן מכל ערוגה וערוג' הוא דמפריש והשתא איפשטא נמי הבעיא דלעיל דהא חזינן דלר' יוחנן היינו טעמא דמודו חכמים בשבת וחרדל מפני שדרכן לזרען ערוגות ערוגות ומשמע דאף שזרען עכשיו שדה אחת מהן כולה שבת או כולה חרדל וקצר את היבש ומתבשל בתחלה במקומות מקומות צריך להפריש מכאו''א משום שהרואה יאמר ערוגות ערוגות נזרעו וה''ה נמי ברישא במנמר שדהו לאפליגי רבנן אלא ביבש מכאן ומכאן והלח הוא באמצע דבזה כיון דקצר היבש שמכאן ושמכאן לא נשאר אלא הלח במקום אחד לא חיישינן שיאמרו ערוגות ערוגות זרע את שדהו דהכל יודעין שהתחיל זה לקצור מן הצדדין כדרך הקצירה מה שיבש מכרן ומכאן והניח את הלח באמצע עד שיתייבש ויגמור את קצירו אבל כשהיבש הוא באמצע כשקוצרו בתחלה ומניח מקומות הלח שמכאן ומכאן הרואין ששדהו חלוקה היא לשתי מקומות יאמרו שבודאי ערוגות ערוגות זרע זה את שדהו ולפיכך מודים חכמים גם ברישא דבכה''ג נותן מן היבש בפ''ע ולהלח שיקצור אח''כ בפני עצמו:

Peah

Daf 15b

משנה: הָאִימָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים חַייָבוֹת בְּפֵיאָה. רִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיֶּרֶק רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.

Traduction

Les oignons mères (contenant les semences) sont susceptibles de l’obligation de la pea. R. Yossé les en dispense (à cause de leur peu de durée). Quand aux plants d’oignons, qui se trouvent situés entre les champs de verdure (176)''Talmud babli, (Hulin 134a); (Nida 50a).'', ils sont soumis chacun séparément à la pea, selon R. Yossé; mais d’après les autres sages, un seul prélèvement suffit pour tout.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האמהות של בצלים. הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת''ק דמחייב דמ''מ מכניסן לקיום הוא ואע''פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי:

מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'. קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ''א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי:

משנה: הָאַחִים שֶׁחָֽלְקוּ נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵיאוֹת. חָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה אַחַת. שְׁנַיִם שֶׁלָּֽקְחוּ אֶת הֵאִילָן נוֹתְנִין פֵּיאָה אַחַת. לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ זֶה נוֹתֵן פֵּיאָה לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן פֵּיאָה לְעַצְמוֹ.

Traduction

Lorsque des frères ont partagé leur héritage, ils donnent chacun la pea. Lorsqu’ils s’associent, ils n’en donnent qu’une. Si deux personnes ont acheté un arbre en commun ils n’en donnent la pea qu’une fois; si chacun a pris pour lui un côté seul, chacun donnera aussi la pea.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות. אע''ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ''מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו''א נותן פאה לחלקו:

חזרו ונשתתפו. קודם הקצירה נותנין פאה אחת:

לקח זה צפונו וזה דרומו. אע''ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו:

הלכה: קָצַר חֲצִי שָׂדֶה בְשוּתְפוּת וְחָֽלְקוּ אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִשֶּׁלּוֹ לֹא בִתְחִילָּה וְלֹא בְסוֹף. חָֽזְרוּ וְחָֽלְקוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ וְקָֽצְרוּ חֲצִי שָׂדֶה בְשׁוּתְפוּת וְחָֽלְקוּ מַפְרִישׁ שֶׁבְּסוֹף עַל חֲבֵירוֹ שֶׁבְּסוֹף. אֲבָל לֹא מִשֶׁלּוֹ שֶׁבִּתְחִילָּה עַל חֲבֵירוֹ שֶׁבִּתְחִילָּה.

Traduction

S’ils ont moissonné la moitié du champ qu’ils possédaient en association et qu’après avoir rompu l’association ils sont partagé le restant en deux (la partie non moissonnée), on ne peut pas prélever la pea d’une part pour l’autre, ni du commencement (de ce qui a été coupé lorsque l’association subsistait encore) pour la suite ni à plus forte raison de la fin (de ce qui est coupé lorsqu’elle n’existe plus) pour la première partie (179)''Le rabbin Elie Wilna, dans son commentaire Schnôth Eliahou, expose clairement la dite hypothèse. La première moitié comprend la partie coupée outre la Section A, formant l'objet de l'association primitive: pour la 2ème moitié, ou partie B, l'association a eu lieu plus tard; enfin on entend par milieu la section A de la 1ère moitié qui était encore intacte au moment de conclure l'extension de l'association.''. Si ensuite ils ont renoncé à l’association pour la seconde moitié et qu’ils ont récolté le reste, on peut prélever la pea d’une part sur l’autre, pour la 2ème moitié (en association), mais on ne peut le faire pour la première moitié (pour laquelle l’association n’existe plus).

Pnei Moshe non traduit

גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו. ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה:

אינו מפריש משלו. זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח''כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר:

חזרו וחלקו ונשתתפו. כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה:

וקצרו. חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.

אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף. כצ''ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד:

אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה. אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע''פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע''מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א''צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף:

הלכה: רַב אָמַר פורגרה וּשְׁמוּאֵל אָמַר צוּמְחָתָא.

Traduction

Selon Rav, on comprend par oignons-mères des paragaudae (177)Littéralement: des couvertures, ou plutôt des objets couverts. Voir Note supplémentaire, après la Préface. (ceux qui restent en terre pour les semailles); selon Samuel ce sont les htjmwx, ceux dont les racines restent enfouies en partie et repoussent plus tard.

Pnei Moshe non traduit

גמ' פורגרה. מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.

ושמואל אמר צומחתה. והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא מִשּׁוּם הֶבְקֵר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְהֶבְקֵר חַייָב בְּפֵיאָה. אָמַר לָהֶן בְּזָכָה בָהֶן אַחַת אַחַת. וְהָתַנִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִתְקַייְמוֹת לוֹ בִּמְרוּבָּה מִתְקַייְמוֹת בְּמוּעָט. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלָא מִשּׁוּם מַכְנִיסוֹ לְקִייוּם.

Traduction

Selon R. Jacob bar Aboun au nom de R. Hanina, R. Yossé ne les dispense de l’obligation de la pea que parce que ces sortes d’oignons sont abandonnés à tout venant. (Pourquoi donc, selon les sages, la pea est-elle due?) C’est que, lui fut-il répondu, il s’agit du cas, où après l’abandon, on les aurait repris successivement. (En ce cas, selon les autres sages (178)Comp. Babli, Nedarim 43b., l’obligation de la pea subsiste). Mais, lui objectèrent les sages, s’il est vrai qu’on ne les garde pas longtemps, on les conserve du moins un peu; donc, le motif de dispense de l’obligation de la pea, selon lui, ne subsiste que parce qu’on les rentre peu pour les mettre de côté (selon les sages, au contraire, l’obligation existe en ce cas; ce n’est pas à cause de l’abandon, selon l’avis de R. Hanina, que R. Yossé les dispense de la pea).

Pnei Moshe non traduit

לא א''ר יוסי. לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ''ק:

והבקר חייב בפאה. בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא''ה מ''ט דת''ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה.

אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן:

והתני. בברייתא אע''פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע''פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ''מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו:

הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום. אלמא דאין הטעם לת''ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר:

בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא:

הַמֵּידָל נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל מַה שֶׁשִּׁייֵר. תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמֵידַל לְשׁוּק אֲבָל בְּמֵידַל לְבַיִת נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל 15b הַכֹּל. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְּתֵימָא בְּשֶׁעִיבָּה עַל מְנָת לְהַדֵּל. אֲבָל אִם עִיבָּה עַל מְנָת שֶׁלֹּא̇ לְהַדֵּל לֹא סוֹף דָּבָר לְבֵיתוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ לְשׁוּק נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל הַכֹּל.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

המידל וכו'. דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר:

תני. בתוספתא שם עלה אר''י בד''א במדל לשוק ע''מ למכרם בשוק אבל במדל ע''מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג''כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל:

הדא דתימא. הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח''כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק:

אבל אם עיבה על מנת שלא להדל. אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.

לא סוף דבר לביתו וכו'. לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source